רש"י על סוטה ט״ו

1 ה"ג ומקטירו ס"ד ולא גרס אטו בכלי שרת מקטר ליה והכי קא קשיא ליה מקטירו ס"ד והרי עדיין לא מלחה וסיפא קתני ומולחו ונותנו על גבי האשים אלמא השתא הוא דמקטר ליה:

2 אלא אימא מעלהו להקטירו בכלי שרת - כלומר מעלהו בכלי שרת להקטירו לאחר שימלחנו:

3 קרב הקומץ למר כדאית ליה וכו' - קרב הקומץ דקתני דמתיר שירים באכילה מאימת חשיב קריבה להתיר שירים לרבי יוחנן כדאית ליה משתיצת האור ברובו ולרבי חנינא משתשלוט בו ואפילו מעט:

4 למשחה - גבי מתנות כהונה כתיב במדבר י״ח:ח׳ לך נתתים למשחה:

5 לא תאפה חמץ חלקם וגו' - אפילו חלקם שירים לא תאפה חמץ דדרשינן ליה האי חלקם דקרא נמי לפניו אלא תאפה:

6 מנחת חוטא - הבא על חטא דמטמא מקדש ושבועת העדות ושבועת ביטוי דכתיב התם ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' ויקרא ה׳:י״א:

7 ה"ק וכו' - כלומר לא קתני מילתא באנפי נפשיה אלא כרוך ותני הכי כל המנחות טעונות שמן ולבונה ובאות חטין כלומר ושאינם טעונות באות מיהת חטין ובאות סולת כלומר חדא מהני מעליותא אית בהו כיצד מנחת חוטא אע"פ שאינה טעונה וכו':

8 שלא יהא חוטא נשכר - להקל במנחתו יותר משאר מנחות:

9 חטאת חלב - כל חטאת סתם קרי חטאת חלב דבתר חלב כתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו שם י וכתיב בתריה פרשת חטאת:

10 נסכים - סולת למנחה ועשרון לכבש יין ושמן רביעית ההין כמו שמקריבין לעולה ושלמים:

11 ומפני מה אינם טעונות - דכתיב בפרשת נסכים במדבר ט״ו:ג׳ לפלא נדר או בנדבה הבא בנדר ונדבה טעון נסכים ואין חטאת ואשם טעונים נסכים:

12 חטאתו ואשמו של מצורע - איתרבו בהדיא לנסכים במסכת מנחות בפרק שתי מדות מנחות דף צא.:

13 על שבעה דברים נגעים באין - ומפרש להו בערכין בפרק יש בערכין ערכין דף טז.:

14 מנגעיה איכפר ליה - יסורים ובשת של נגע כפרו לו על אותו חטא:

15 וכי קא מייתי קרבן לאישתרויי בקדשים הוא דמייתי - שיש טומאות שהצריכן הכתוב כפרה לטהרתן זב וזבה ויולדת ומצורע ונזיר שנטמא:

16 חטאת נזיר - שמביא במלאת ימי נזרו חטאת ועולה ושלמים:

17 נזיר חוטא הוא - שציער עצמו מן היין:

18 חומר - בוטו"ן בלע"ז והוא של זהב וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי:

19 דשמעיה לרבי מאיר דאמר כו' - בפ"ק לעיל סוטה דף ח: גבי במדה שאדם מודד:

20 עניה - לא האכילתו מעדנים למה מביאה מאכל בהמה:

21 אלא היא עשתה מעשה בהמה - שהפקירה עצמה לתשמיש למי שאינה בן זוגה:

22 מתני' היה מביא - הכהן:

23 פילי - כוס של מים:

24 מן הכיור - דכתיב מים קדושים במדבר ה׳:י״ז ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי הכי תניא בסיפרי:

25 כשם שממעט - רבי יהודה בכתב המגילה לקמן במתני' כך ממעט כאן במים:

26 ומקום היה שם - ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:

27 טבעת קבועה בה - לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הרצפה שהיא כולה באבני שיש:

28 כדי שיראה - צריך ליתן שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:

29 ונתן אל המים - מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שלא יהא נבלע בתוכן:

30 גמ' מאי טעמא דרבי ישמעאל - דבעי חדשה:

31 גמר ממצורע - ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש וגו':

32 שלא נעשה בהן מלאכה - דהא חיים כתיב:

33 לר' ישמעאל - דפרכת הא אליביה:

34 הכי נמי - דבעינן מים חיים לסוטה דהא מן הכיור הוא נוטל ושמעינן ליה לר' ישמעאל בעלמא דאמר מי כיור מי מעיין הן דהיינו חיים:

35 משאר מימות הן - אם רצה ליתן לתוכו מי מקוה יתן:

36 איכא למיפרך - בהא גז"ש דרבי ישמעאל דגמר כלי כלי ממצורע:

37 מה למצורע שכן טעון כו' - לפיכך כלי שלו חדש תאמר בסוטה שאין בה כל אלו:

38 אמר רבה וכו' בכלי שאמרתי לך כבר - הכי משמע ליה לרבה מדלא כתיב ולקח כלי חרש ונתן בו מים וכתיב בכלי חרש משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר ואמר רחמנא הכא שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר קח אותם ומאי ניהו דמצורע:

39 לא שנו - רבנן דמתני' דבעו חרס ומכשרי בישן:

40 אלא שלא נתאכמו - הושחרו פניו על ידי האור:

41 דומיא דמים - אע"ג דלא גמרי ממצורע מיהו מינה ובה גמרי כלי דסוטה ממי סוטה ונהי דמי סוטה לרבנן לאו חיים נינהו דמכשרי בשאר מימות מיהת לא נשתנו וכלי נמי בעינן דלא נשתנה:

42 החזירן לכבשן - של יוצר שמצרפים בו את הקדרות של חרס חדשות:

43 שהפשיל קופתו לאחוריו - מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינויא קפיד ואלו נתעקמו במשאוי:

44 והא התם דהדרי ומפשטי - וקתני פסולין אלמא כיון דאידחו אידחו:

45 דאיקלוף - שעל ידי המשוי נתקלפו מקליפתן דשינויא דלא הדר הוא:

46 דאמר מר - בסדר יומא דף נח: ובשחיטת קדשים דף סב: ויליף לה מפונים פונים דשנים עשר בקר דים שעשה שלמה:

47 מן העפר אשר יהיה במשכן - מדלא כתיב מקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן מבחוץ ומכניס מבפנים להיכל ונותן אל המים וא"צ להניחו בקרקע ההיכל:

48 תניא אידך - פליגא אהך קמייתא ותנאי היא כדקתני בה פלוגתא דתנאי והך דלעיל מיתוקמא כאיסי בן מנחם:

49 מן העפר אשר יהיה במשכן - מדלא כתיב מקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן מבחוץ ומכניס מבפנים להיכל ונותן אל המים וא"צ להניחו בקרקע ההיכל:

50 בקרקע המשכן איסי בן יהודה וכו' - בקרקע המשכן למאי אתא כיון דילפינן מאשר יהיה דא"צ ליטלו מעל גבי קרקעית:

51 איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים - ה"ג לה בסיפרי ולא גרס לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים דשילה משכן הוא ולא צריך לרבויא דהוא עיקר הכתוב ונוב וגבעון אין משקין בה סוטות דהא במה הואי ולא הוה שם ארון אלא מזבח הנחושת לבדו ולא קרבה בהן מנחת סוטה ולא שום חובת יחיד שאין לה זמן קבוע כדאמר בשחיטת קדשים דף קיז. ובמגילה דף ט: אבל בית עולמים הוצרך לרבות שלא תאמר משכן נאמר ולא מקדש בית המקדש שבירושלים קרי ליה בית עולמים לפי שאין אחר קדושתו היתר במקום אחר ושוב לא שרתה שכינה במקום אחר: